התמודדות הרשויות עם מזג-האוויר הקשה והקיצוני 

בניגוד לתחזית השנתית שדברה על שנה שחונה ומעוטת גשמים אנו עדים לחודשיים גשומים המלווים במערכות אינטנסיביות של גשם בפרקי-זמן קצרים .

מצד אחד ייתכן והכנרת תגיע בסופו של דבר בסיום עונת הגשמים אל הקו האדום העליון ,אך מצד שני אמו עדים לאסונות המתרחשים ברחבי הארץ כאשר כבישים רבים מוצפים תוך זמן קצר ואין אפשרות להגיע ממקום אחד למשנהו.

הזרקור מופנה בראש ובראשונה אל מערכות הניקוז העירוניות הממוקמות מתחת לכבישים מרכזיים אשר מתקשות להתמודד עם כמויות מים אדירות הניתכות על הכביש .

מדובר במערכת מסועפת של מאגרים, צינורות, נקזים אשר אמורות לנקות את הכביש ממים ולפנות את הדרך החסומה.

נשאלת השאלה: מהי הסיבה לכך שמערכות הניקוז לא מצליחות להתמודד עם כמויות מים אדירות ?

                            הסיבה לכך שקיימות הצפות גדולות ברחבי הערים

ניתן לראות כי כל הערים הגדולות הממוקמות במישור החוף כמו נתניה, תל-אביב, אשדוד, אשקלון, חיפה יושבות על נחלים קטנים שכאשר יורדים עליהם כמויות גשם אדירות הם לא מצליחים לנווט את מימי הזרימה (מה שמוביל להצפות של כבישים רבים באותה עיר).

                                     הבעיה של תושבי נהריה

זה קרה לפני שלושה שבועות בנהריה שבה עלה נחל הגעתון על גדותיו והציף שכונות רבות בעיר.

מסתבר שבשנת 2010 עתרו תושבי העיר נהריה לבג"ץ בדבר הסכנות הקיימות מכך שקניון ארנה ממוקם מתחת לנחל הגעתון .

כלומר, חלק מתוואי הנחל זורם מתחת לקניון באמצעות תעלה קטנה שמחברת ביניהם.

העותרים הזהירו שכאשר תהיה סערה קטלנית באזור ,התעלה תוצף והקניון יהפוך למלכודת מוות.

בג"ץ החליט כאמור לאפשר את בניית הקניון בתוואי הנוכחי ובכך למעשה הוא דן אנשים למוות מבלי שרצה בכך.

זה מה שקרה למשל לפני כשלושה שבועות ,כאשר אנשים שבילו בקניון באותם ימים סוערים נלכדו בו מבלי יכולת לצאת החוצה (עד שהם פונו בידי כוחות הצבא).

עושה רושם שהסיפור בנהריה  אינו מקרה חריג, שכן ברוב ערי המדינה תשתיות הניקוז לקויות , מה שגורם להצפת רחובות שלמים.

זה מה שקרה לאחרונה בשוק הכרמל בתל-אביב שהגישה אליו הפכה רטובה ובוצית ,ולכן הלקוחות הרבים הפוקדים את השוק לא היו יכולים לעשות את הקניות שלהם במקום זה.

גם רחובות "הנמר" ו"הכרמל" באשקלון הוצפו לפני מספר ימים בפעם השנייה תוך חודש כאשר העירייה לא מסוגלת לפתוח פתחי ביוב שלשם ילכו המים (כפי שנעשה בחלק ממדינות סקנדינביה).

מיזם נוסף שאם לא יתוכנן טוב עשוי להפוך לפרסה מעיקה הוא שיקום נחל איילון בתל-אביב.

                                        מיזם נחל איילון בתל-אביב

ניתן לראות כי בשנים האחרונות יוזמת חברת "נתיבי ישראל" מיזם להנחת המסילה הרביעית מעל נחל איילון.

מטרת המיזם היא להקל על תנועת הרכבות באזור זה.

הבעיה היא שבעצם הקמת המסילה יובל להצרת נחל איילון בכ-60% (דבר שעלול להוביל להצפות בשכונות הקרובות לנחל כמו שכונת הארגזים, ושכונת התקווה).

                             אחד הפתרונות המוצעים  לבעיה

אחד הפתרונות המוצעים לפתרון הבעיה הוא הקמת תעלת ניקוז תת-קרקעית שתעבור מתחת לשכונות דרום-תל-אביב ,וכן היא תנקז חלק מכמות המים לכיוון הים התיכון.

ניתן לראות כי סכום הקמת התעלה מוערך בכ-1,000,000,000 שקלים .

משרד התחבורה מעוניין להתחיל במיזם הנחת המסילה לפני שמסדירים את בעיית הניקוז ,אך ראש עיריית תל-אביב יפו רון חולדאי מתנגד לך נחרצות בטענה שהדבר יוביל להצפות גדולות באזור דרום  תל-אביב.

חולדאי אף הגדיל לעשות כאשר איים לאחרונה על משרד התחבורה שלא ייתן להקים את המסילה אם פעולת הניקוז של התעלה לא תושלם.

                        העמדה של ארגוני הסביבה

ארגוני הסביבה מתנגדים נחרצות להקמת התעלה, בטענה שצריך להקים בנחל מאגרים ובריכות הצפה אשר יוליכו את המים מהנחל לים התיכון שבאזור שכונת גבעת עלייה ביפו.

חשוב לציין כי בימים אלו מוקמים מאגרים בהשקעה מצומצמת למדי ,וצריך להשקיע בהם זמן וכסף.

בחלק הבא נראה את תיאור הבעיה במדינת-ישראל.

                                        תיאור הבעיה של מדינת-ישראל

כזכור, בין השנים: 1992-1991 התמודדה מדינת-ישראל עם מזג-אוויר קיצוני שבו נחל איילון עלה על גדותיו וגרם להצפות בעיקר בדרום ומרכז תל-אביב .

דו"ח מבקר המדינה שפורסם באותה שנה קבע שלמדינת-ישראל אין תכנית מתאר לניקוז ,וכי חוקי התכנון הקיימים לא מספקים פתרון ראוי לבעיית ההצפות.

כזכור, תכנית המתאר של מדינת-ישראל העוסקת בתכנון תשתיות הניקוז בישראל קרויה בשם תכנית מתאר 34 ב3 ,והיא זו שמגדירה את כללי המשחק בתחום זה.

זוהי הסיבה לכך שהוקמו 11 רשויות ניקוז ארציות ברחבי מדינת-ישראל שעליהן אחראי משרד החקלאות ,והן אמורות לתת מענה במצב שבו יורדות כמויות אדירות של גשמים, לפני שהן מציפות את ערי ישראל .

הבעיה היא שמשרד החקלאות טוען כי רשויות אלו אינן מתוקצבות כנדרש, וכי הביורוקרטיה המשרדית של הרשויות המקומיות היא זו שיוצרת את הכאוס המתחולל בערי ישראל.

כמוכן, ניתן לראות כי במרבית האזורים העירוניים תכנות תשתיות הניקוז מעריך שרק תוך עשור תהיה הצפה בעיר מסוימת (ניתוח שמתגלה פעם אחר פעם כשגוי וגורם נזקים כבדים).

אחת הדוגמאות לכך היא העיר אשדוד.

                                תיאור המקרה של אשדוד

אשדוד היא העיר החמישית בישראל שממוקמת בין נחל לכיש לחוף הים ,ובזמן סערה היא מוצפת מכל הכיוונים.

כך, למשל, בחורף 1992 הוצפה העיר ארבע פעמים (מה שגרם לניתוק שכונות שלמות האחת מהשנייה).

אשדוד החליטה להפיק לקחים מחורף זה והחלו להתבצע עבודות תשתית מקיפות ברחבי העיר, ובמקביל נחפרה מערכת צינורות באורך של 120 קילומטרים, אשר שולחים את מי השיטפונות חזרה למקום ממנו באו (קרי: לנחל לכיש ומשם לים התיכון).

בנוסף, החלו עובדי העירייה לפנות פתחי נקזים שנחסמו ,ועלולים לגרום לחסימת כבישים שהוצפו ,וכתוצאה משיתוף פעולה הדוק בין פועלי העירייה למהנדסי העירייה אשדוד עוברת בצורה טובה את החורף הנוכחי.

נשאלת השאלה: איך פותרים את הבעיה?

                             פתרון בעיית ההצפות

עמותת "צלול" הפועלת למען איכות הסביבה מציעה להגביר את ההשקעה בלכידת מי-הגשמים באמצעות לכידת מי-הנהר המזוהמים ולהחזיר אותם לקרקע (כך שיותר מים יחלחלו לקרקע ולא לשטחי הבתים של התושבים).

בנוסף, הם מציעים להעניק תמריצים לרשויות מקומיות שיאמצו גישה זו.

לכן, צריך להקים מאגרי מים באזור אקוויפר ההר אשר יטהרו את המים, וכך יהיה ניתן לשמר את מי-הגשמים ולהשתמש בהם יותר מאוחר לצורך גידול ירקות, פרות, פרחים, עצים, וכ"ו.

בגלל שמדינת-ישראל הקימה מאגרי התפלה ,אזרחי ישראל מקבלים את המים ממאגרים אלו ,והמדינה כמעט ולא משתמשת במי הגשמים אשר זורמים לים (מה שמוביל לכך שאקוויפר החוף ריק ממי-תהום).

לכן , צריך למלא גם את אקוויפר החוף (במקבל למילוי אקוויפר ההר) במי-תהום אשר ישמשו לצרכים שונים.

שיטה זו עובדת כיום בעיר מלבורן שבאוסטרליה בה הוקמו כבר 800 מרכזים לטיהור מים, הגיע הזמן שנושא זה יילקח ברצינות במדינת-ישראל ,וגם כאן יוקמו מרכזים לטיהור מי-שפכים כדי שאם תהיה חס וחלילה שנת בצורת, מאגרי המים לא יתרוקנו באופן מידי.